<h1>ראבי"ה סימנים תמ"ח—תמ"ט</h1>
<h2>דף כח.</h2>
תניא בתוספתא [פ"ב ה"ו—ז'], ואיתא בירושלמי [פ"ב ה"ב] נמי, ישראל וגוי שהיו באים בספינה והיה חמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ו[ר]שאי ישראל שיאמר לו עד שאתה לוקח במנה [בא קח] במאתים שמא איצטרך לו ואבוא ואקח ממך לאחר הפסח. משכיר ישראל בהמתו לגוי להוליך חמץ אפילו ממקום למקום. וכן משמע בפרק השוכר את הפועל(ים) בתחילה דאמרינן קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך, משמע דשכר שאר איסורי הנאה שרי. [ובפרק כל שעה] בירושלמי מסיק דאם ישראל המשכיר הולך עם בהמתו אסור, ופריך תו והתנן לא ישכיר אדם ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ אית לך למימר בדר עמו, ולא משני מידי.
